נפש האדם מורכבת למדי ועדיין רב הנסתר על הגלוי.
בעוד שכיום קיים מכשור רפואי מתקדם ואמצעי הדמיה משוכללים על מנת לאבחן מחלות גופניות, כאשר מדובר בנפש האדם, אנו נעזרים באבחון פסיכיאטרי (אינטיק פסיכיאטרי) שמתבצע על ידי פסיכיאטר/ית בעזרת איסוף מידע על המטופל.
פסיכיאטרים הינם רופאים, שבנוסף לשנות לימודי הרפואה, סיימו גם התמחות בפסיכיאטריה, ועוסקים באבחון וטיפול בהפרעות נפשיות, רגשיות והתנהגותיות.
במהלך האבחון הפסיכיאטר יוכל לאמוד ולהגדיר את הבעיות שמהן סובל המטופל על מנת לתכנן ולהתאים תוכנית טיפול עבורו.
איסוף המידע מתבצע על ידי תשאול על עברו של הנבדק, הרגלי חייו, התנהגויות והתמודדויות שחווה המטופל לאורך חייו וכן לגבי אירועים משמעותיים שעבר.
הנבדק נשאל שאלות שונות והפסיכיאטר מתרשם הן מתשובותיו של המטופל והן מהתנהגותו במהלך הראיון, כמו גם ממראה חיצוני, לבוש ועוד.
בראיון זה מתקבלת תמונה של תולדות עברו ומהלך חייו של המטופל, כמו גם ההתמודדויות הנפשיות שחווה וכן נבדקים מרכיבים שונים בתפקוד הנפשי והקוגניטיבי, כגון: מהלך החשיבה, תכני החשיבה, זיכרון וריכוז, ביטויי ההתנהגות הגופניים, האופן בו הוא יוצר קשר, ביטויו הרגשיים, מצב רוחו, אופן התפישה, ההתמצאות, התובנה, השיפוט ובוחן המציאות.
באבחונים ההורים הינם חלק בלתי נפרד מהתשאול והאבחון. התשאול במקרים אלה יכלול גם אנמנזה מילדותית, כולל מהלך הריון, לידה, התפתחות בגיל הילדות, תהליכים התפתחותיים בגן ובבית הספר.
השיטה החלה להתפתח בשנות ה-40 בארצות הברית, במקור כשיטת טיפול שנוצרה לאנשים שלא היו מסוגלים להשתתף בטיפולים שמתמקדים בשיחה ודיבור, כמו אלה שסבלו מפסיכוזה חמורה. פסיכיאטרים ראו שהשיטה מסייעת גם בשיקום מעשי של מטופלים במצבים קשים, כי הם למדו כלים ומיומנויות חדשות במהלך התהליך.
במהלך השנים, טיפול באמנויות התרחב והתפשט מעבר לבתי החולים הפסיכיאטריים. רבים מהמטפלים דיווחו על היעילות של השיטה, ופורסמו דוחות מקרה רבים שהצביעו על כך שהתהליך היצירתי מסייע למטופלים במגוון רחב של מצבים. אף על פי כך, הקשיים בהכנת ניסויים מבוקרים וממונעים, שיספקו ראיות אמפיריות ליעילות השיטה, מכיוון שכל טיפול הוא ייחודי ואישי. בכל זאת, באמצעות הנחייה של מטפל באמנויות, מטופלים יכולים לפרש את המסרים הלא מילוליים, הסמלים והמטפורות שמוסתרות ביצירות האמנות שלהם, ובכך להבין את עצמם באופן עמוק יותר.
אין צורך בכישרון אמנותי כדי להשיג תועלת מטיפול באמנות, מאחר שהתהליך הטיפולי אינו מתמקד בערך האמנותי של היצירה, אלא בקשר שבין היצירה שהמטופל יוצר לבין עולמו הפנימי. האמנות מאפשרת לנו לספר סיפורים ולהתמקד בחוויות שמאפשרות לנו גישה לתת-מודע שלנו, לעיתים באופן עוצמתי יותר מאשר בשיחה מילולית בין שני אנשים.
כמו ברוב סוגי הטיפולים, המפגש הראשון בדרך כלל יכלול שיחה בה תדון בסיבות שהביאו אותך לטיפול ובמה המטפל יכול להציע לך. ביחד, תתכננו את המסלול הטיפולי שיכלול יצירה אמנותית. כאשר תתחיל ליצור, ייתכן שהמטפל יתבונן בתהליך היצירה שלך מבלי להתערב. בסיום היצירה, ולעיתים גם במהלך התהליך עצמו, המטפל ישאל אותך שאלות על התחושות שלך במהלך התהליך, מה היה קשה ומה היה קל, אילו מחשבות וזכרונות עלו במהלך היצירה ועוד.
הטיפול מתאים למגוון של סימפטומים וקשיים רגשיים, כולל דיכאון, חרדה, התמכרויות, הפרעות אכילה, התקפי זעם, דימוי עצמי נמוך ועוד
חשוב לציין שאין צורך בכישרון או ניסיון אמנותי מוקדם כדי להשתתף בטיפול זה, מכיוון שהמטרה היא לא התוצאה הסופית של היצירה, אלא התהליך של היצירה עצמה והאפשרות לחוות דרכו חוויות רגשיות שונות.
פסיכותרפיה היא תהליך טיפולי שמתבסס על שיחה בין מטפל למטופל, שבהם הם מתמקדים בניתוח ועיבוד הבעיות שהובילו את המטופל לחפש טיפול. אך, כבר משנות ה-60', מקצוענים בתחום הטיפול התחילו להבחין שהטיפול המבוסס שיחה לא מתאים לכולם. ישנם אנשים שמחפשים טיפול נפשי אך מתקשים להשתמש בשיחה ככלי טיפולי יעיל. זו הסיבה שבה נוצר התחום של טיפול באמצעות אומנויות, או טיפול ביצירה והבעה, שמציע דרכים חלופיות לטיפול המבוסס שיחה.
מטפל ביצירה והבעה הוא מקצוען שעבר תהליך הכשרה מעשית ותיאורטית באחד מתחומי הטיפול ביצירה והבעה. ברוב המקרים, הוא מחזיק בתואר ראשון באחד מהתחומים הבאים: פסיכולוגיה, מדעי ההתנהגות, עבודה סוציאלית, אמנות, חינוך או מקצועות בריאות. בנוסף, הוא מחזיק בתואר שני בתחום הטיפול ביצירה והבעה. הלימודים לתואר השני בטיפול ביצירה והבעה מכילים בדרך כלל פרקטיקום קליני, שמאפשר למטפל להתנסות בטיפולים מעשיים ולקבל הדרכה ממומחים בתחום. מטפל ביצירה והבעה יכול להציע מגוון של סוגי טיפולים, כולל טיפול באמנות, טיפול במוסיקה, טיפול בתנועה, דרמה-תרפיה וביבליותרפיה.
ילד בספקטרום האוטיסטי שמפתח יכולות תקשורת דרך משחק על תופים. משפחה שמשתפת פעולה ביצירת ציור משותף, שמאפשר למטפל לחקור את הדינמיקה המשפחתית שנוצרת במהלך היצירה. נשים שנלחמות בסרטן השד ומשתמשות בריקוד כדי להביע את הרגשות שלהן כלפי המחלה. כל אחד מהם הוא דוגמה לטיפול שמתבצע באמצעות האמנות.
