השפעת הקורונה: עלייה מדאיגה בהפרעות אכילה אצל ילדים ובני נוער
מומחים מזהים עלייה מדאיגה בהפרעות אכילה בקרב ילדים ונוער, שהחלה להתגבר במיוחד במהלך מגפת הקורונה. ההשפעה של המגפה ניכרת כמעט בכל תחומי החיים, וגם בהקשר של הפרעות אכילה ניתן לראות את השלכותיה.
"בימים כתיקונם, ילדים ובני הנוער נמצאים במסגרות חינוכיות, תחת עיניהם הבוחנות של מורים, יועצות בתי ספר ומדריכי חוגים, שאומנו לזהות סימנים למצוקה נפשית, דיכאון, חרדות מתגברות, וכן הידרדרות למצב של הפרעת אכילה. בשגרה החדשה, כאשר הילדים מבלים את רוב זמנם בבית, לצד בידודים מרובים, וחוסר יציבות בפעילות חוגים ופעילויות חברתיות, ייתכן כי אנו, ההורים, לא נזהה מידית הפרעת אכילה. הזיהוי יגיע רק כאשר הילד יגיע למצב של תשישות או עייפות קיצונית, שתדליק לנו נורה אדומה", מציינת אלה חורש, פסיכולוגית קלינית במרכז רפואי מוביל.
לחץ חברתי וזמן מסך מוגבר
בתקופת הקורונה, משך החשיפה לרשתות החברתיות ולמסכים הלך וגבר. ילדים ובני הנוער נחשפו ביתר שאת למסרים מעולם תרבותי שתומך בסטנדרטים בלתי אפשריים של "להיות רזה, שרירי, חטוב, יפה ומוצלח", בדומה לכוכבי הרשת והטלוויזיה.
"הם נמצאים תחת מכבש לחצים לא פשוט לעמוד בסטנדרט הגבוה שנראה מולם. לעתים, לצד עיסוק מופרז ומעוות באוכל ובנראות, הם ישלבו גם ספורט מאומץ ולא מבוקר", היא מוסיפה.
שעמום, ריקנות ואכילה לא מודעת
כבר לפני עידן הקורונה תיאר הזמר והיוצר יזהר אשדות תחושות שרלוונטיות מתמיד לשנתיים האחרונות:
"שעמום שעמום לא עושה כלום/ מוקף מכשירים, אין סימני חיים/ מסכים מרצדים בחדות גבוהה/ החושים עמומים, הראות נמוכה/ רצף של קודים, אותיות ומספרים".
היעדרות חוזרת ונשנית מהמסגרות החינוכיות גרמה לתחושות של ריקנות, חוסר מעש, שעות של למידה מול מסך, תחושת מיצוי, חוסר חיוניות ובדידות. נוסף על אלה, הכניסה לבידודים פתאומיים העצימה את רגעי השעמום, התסכול והמרמור.
ומה עושים כשמשעמם? אוכלים! כאן נעשה כל מאמץ לנתק את החיבור האוטומטי הטבוע בנו ובילדינו בין שעמום ורגשות שליליים לבין אוכל. הצעדים המומלצים הם:
אכילה מודעת: אכילה בשעות קבועות, בארוחה מסודרת ומשמעותית ולא בדרך אגב.
מעורבות: בישול ואפייה משותפים כדי לחוות את התהליך ולא רק את התוצר.
ללא מסכים: אכילה ללא מכשירים מסיחים, הפוגעים באכילה מודעת וקשובה.
ההורים כמודל לחיקוי
על פי חורש, על ההורים לראות עצמם כמודל לאכילה נכונה, בין אם במודע ובין אם לא. "ההורים מהווים עבור ילדיהם מודל לחיקוי מבחינת תפיסות חיים, עמדות והרגלים שונים, וכך גם בהקשר להרגלי אכילה".
דגשים להורים:
ארוחות משותפות: כדאי לשאוף ליותר ארוחות משותפות, לפחות אחת ביום, שמאפשרות שיחה נעימה וגם הזדמנות להקנות לילדים הרגלים לאכילה נכונה, בריאה ומאוזנת.
שימו לב להתנהגות הילדים: הורים יכולים לשים לב באופן בו ילדיהם בוחרים את האוכל, מגוונים או מצמצמים, בררנים, ממהרים ללעוס או "משחקים" עם האוכל.
היזהרו מהערות: יש לשים לב להערות שלנו כלפי הנראות, הגוף והרגלי האכילה שלנו בפני הילדים. ילדים הנמצאים בתחילתו של תהליך הידרדרות יהיו רגישים מאוד לאמירות אלו.
מודל לספורט: בדומה לאכילה, כך גם לגבי ספורט – אימוץ שגרת אימונים קלילה ומשחררת עבור כל בני הבית יכול לאפשר פורקן מתחים. יש לשים לב לפסיביות קיצונית או, לחלופין, לעיסוק מוגזם ואובססיבי בספורט שמטרתו שריפת קלוריות קיצונית.
חורש מדגישה כי השהייה הממושכת בבית דווקא מאפשרת להורים לאמוד את הרגלי האכילה של ילדיהם ולאפשר זיהוי התנהגות חריגה ומדאיגה באופן פרטני. "אנו, ההורים, יכולים להיות נוכחים יותר בחיי היומיום של הילדים, לפקוח עין ולגלות מעורבות רבה יותר בהרגלי האכילה שלהם".
אכילה רגשית: מלכודת הנחמה
בניגוד לגישה המובילה לרזון קיצוני (אנורקסיה או בולמיה), יש ילדים שיגיבו למצוקה בהתפתחות אכילה רגשית המובילה לעתים להשמנת יתר.
"אוכל יכול להוות עבורנו אמצעי לשיפור ההרגשה, לנחמה, וזה בסדר – כל עוד אנו מצליחים ליהנות מהארוחות, והופכים אותן למזינות ומושקעות", היא מסבירה.
מתי כדאי להיכנס לדריכות?
כאשר אנו מזהים את ילדינו כלואים במעגל אכזרי:
הם פונים אל האוכל שוב ושוב, אך לא מתוך רעב פיזיולוגי.
הם אינם חווים תחושת שובע, אלא אוכלים על מנת להפחית מצוקה רגשית.
הם חווים הקלה מקומית שלאחריה "נפילה" דרמטית, מלווה בתחושות ירידת מצב רוח, חוסר חיות ואמירות המצביעות על דימוי עצמי ודימוי גוף פגועים.
במצב כזה, מה שאמור היה לשפר את ההרגשה הוא הגורם להרגיש רע עם עצמם. אם הרגלי אכילה נכונים אינם מביאים לשיפור, יש להבין כי הילד זקוק לעזרה מקצועית, שכן מדובר במעגל שקשה לצאת ממנו לבד.
נורות אדומות שמצריכות אבחון פסיכיאטרי
מעבר למעורבות ההורית הכללית, חורש מחדדת נקודות קריטיות שאם הבחנתם בהן, מומלץ לפנות להתייעצות עם איש מקצוע ולהתחיל תהליך טיפול בהפרעות אכילה מותאם.
סימנים סביב הארוחה:
אכילה איטית במיוחד: משחק עם האוכל, חיתוך לחתיכות קטנות, משיכת זמן והימנעות מאכילה.
בררנות יתר וביקורת על האוכל: אמירות כגון: "זה קשה", "זה בלתי לעיס", "זה יבש", המביאות לצמצום משמעותי של המנה.
קושי לשבת לאורך זמן בארוחה: תזזיתיות, חוסר שקט, קימה לשירותים או כל התנהגות שמשרתת הימנעות.
התנהגויות מעוררות חשד:
פעילות גופנית אינטנסיבית במטרה לשרוף קלוריות באופן כפייתי.
אגירת מזון במקומות שונים בבית, או היעלמות חריגה של מזון מהמזווה.
הקאות ושלשולים.
חשיבה שלילית, הבאה לידי ביטוי באמירות חוזרות ונשנות טעונות ביקורת שלילית על המראה החיצוני.
התנהגות של שליטת יתר ומדידה תכופה של המשקל.
לסיכום וקריאה לפעולה
אנו, כהורים, לא יכולים לפקח על ילדינו בכל רגע נתון, במיוחד על מתבגרים הזקוקים לתחושת מרחב ושליטה פרטיים. לכן, הנוכחות ההורית המודעת והערנית היא קריטית בתקופה זו שבה ילדינו חווים את רגשותיהם בעוצמה.
חורש מסכמת: "זיהוי מוקדם של הפרעות אכילה ימנע את חומרת המצב ויאפשר קבלת טיפול עם תוצאות מהירות וטובות יותר".
במרפאת FYM, אנו מבינים את מורכבות ההפרעות הללו ואת הצורך במענה רגשי ופסיכיאטרי מדויק ומותאם אישית. אם זיהיתם התנהגות חריגה או סימנים מדאיגים אצל ילדכם, אל תחכו. אבחון פסיכיאטרי מקצועי הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר.
אנו מציעים תוכנית מקיפה לטיפול בהפרעות אכילה המשלבת גישות פסיכולוגיות, טיפול משפחתי וליווי פסיכיאטרי, הכל במטרה לסייע לבני הנוער ובני משפחותיהם לצאת מהמעגל הקשה ולחזור לאורח חיים בריא ומאוזן.
פנו אלינו עוד היום לייעוץ ראשוני. מרפאת FYM כאן כדי להעניק לילדכם את הכלים והתמיכה הנדרשים לריפוי והחלמה. 💚
